האחר הזה שחי בנו

מאמר זה הוא המשך לקודמו על עולם המודע והתת-מודע.סיימנו אותו עם שאלות פתוחות לפנינו. השאלות היו , האם אני מה שאני חושב שאני? והאם המודעות נאמנה למציאות?
השאלות האלו מתייחסים לזהות שלנו ולקשר עם העולם הפנימי שלנו.מה הכוונה לגבי העולם הפנימי שלנו , אך נגדיר אותו .זה מכלול הכלים  הדרושים לנו  ואשר בונים את עצמנו (מחשבות ,תחושות ורגשות וידע ) שיאפשרו לנו להתמודד עם החיים.למעשה העולם הפנימי שלנו הוא הארגז כלים הספק כול המידע הדרוש לנו .הרגשות הם בעיקר הביטויים הדומיננטיים המאפיינים את העולם הפנימי . בתוך העולם הפנימי קיים תת מודע ששם נמצא המידע שנסתר מאיתנו.
כל מידע המוסתר שקיים בתת מודע קורה בילדות ומתפרץ החוצה (בגלל עומס רגשי כמו פחדים ) .במשך הזמן בגלל הדחקות וחסימות רגשיות אנחנו נוטים למנוע ביטוי חופשי לרגשותינו ואז מקטינים את רמת ההגשמה עצמית ובעצם להיות מי שאנו שואפים להיות.


המוח קולט ומאכסן כול מידע שהסביבה משדרת לו .המוח מגויס ללא הפסקה כדי לשמור על בריאותנו הנפשית וכל איום מחשבתי או אחר נשלח באופן אוטומטי לתת מודע. בדרך כלל המידע הקשה והמאיים שבתוך התת מודע התרחש בילדות .
לכן אנחנו מבינים שמאז הילדות אנחנו מאכסנים כמות אדירה של מידע  שיוצר למעשה דמות זרה ולא מזוהה בתוכנו ללא מודעות על קיומה.רק בגיל סוף התבגרות או גיל בגרות שבדרך כלל בגלל עומס רגשי ולחץ פנימי משחרר את מה שנדחק שנים רבות .בגיל הילדות מ גנוני הגנה שמרות על שלום הילד ולא העמידו אותו מול מחשבותיו ורגשותיו הקשים והכואבים שהוא פגש בעקבות אירועים וחוויות שהוא נחשף איליהם.
 
מנקודה זו אפשר להבין שאומנם השנים חלפו אך הילד שהוא כבר בוגר נשאר עם המטענים הרגשיים שאפיינו את ילדותו ושעצבו את אישיותו .למעשה עם תכונות האלו הוא בנה את עצמו ללא הבחנה ולא ביקורת .כל בניית אישיותו  נעשתה ללא מודעות ולא ביקורת עצמית .נבנה בתוכו "האחר" שהיה הארכיטקט  של האני  שלו. הכוונה היא שזה מדובר בתת-מודע ופה השאלה העיקרית היא האם משהוא מראה זה הוא  זה הוא האמיתי מה שהוא רצה להיות? אנחנו יכולים להבחן שיכול להיות בלבול בין הדמות הפנימית שנוצרה מתוך הדחקה (כדי להימנע בלהרגיש רגשות שליליות ) ולדמות שנבנתה במשך השנים ושהיא מושפעת מאוד מהמסרים הפנמיים שהיא תרגמה בהימצא ללא מודעות .רק באמצעות תהליך טיפולי יכול להיות תיקון דרוש וחיוני על מנת לסלול נכון את דרכו בחיים.
המטרה היא כן לקחת את החלקים החיוביים של"הדמות הפנימית" על מנת לשדרג את הדמות הבוגרת הקיימת . השילוב של " הילד " ו"של הבוגר" הוא אינטגרציה חיובית של המודע ולתת-מודע לבניית קשר מאוזן וחיובי עם עצמנו.מטרה היא לא להתפטר מהילד שבנו ,היא ללמוד אותו וממנו ולשלב אותו בעולם הבוגר שלנו .רק שילוב זה אמור לנטרל הקונפליקטים של שנים שלא הצלחנו להתגבר עליהם.
 
קראו את המאמר השלישי בסדרה: העבר שמכוון את ההווה שלנו