תקשורת וקשיים בתקשורת במשפחה

התקשורת היא הגורם העיקרי הקובע את סוג היחסים, אשר אדם קושר עם זולתו, ואת מה שקורה לו בעולם הסובב אותו. האופן בו הוא פועל לקיומו, הדרך בה הוא מפתח קשרים אינטימיים, מידת הפרודוקטיביות בחייו, מגעו עם אלוהיו, כל אלה תלויים במידה רבה במיומנויות התקשורת שלו.
תקשורת היא אמת-המידה, בה שני אנשים מודדים כל אחד את רמת הקשר ביניהם, והיא גם המכשיר, שבעזרתו יכולים שניהם לשנות את רמותיהם. התקשורת כוללת את מגוון הדרכים בהן אנשים מוסרים ומקבלים מידע ביניהם.

כל תקשורת נלמדת מהתחלת החיים. יש מאחורינו אין ספור ניסיונות-תקשורת, מפתחים מושגים על עצמנו, על ציפיותינו מאחרים ועל מה שנראה אפשרי או בלתי אפשרי בשבילנו.
ככל שאתה נעשה מודע יותר למחשבותיך, אתה עשוי להבחין יותר ברגשותיך. השאלה היא באיזה מידה היית מוכן לשתף את עמיתך בפעילותך הפנימית? התשובה על שאלה זו תקנה לך מושג מדויק למדי על מידת החופש שביניכם. אם מרתיעה אותך המחשבה לשתפו במתחולל בקרבך, בוודאי לא היה לך רצון רב לכך. אם היו לך רגשות שליליים, רצית בוודאי להסתירם. אם חשת שעליך להיזהר, האם תוכל להגיע לידיעת הסיבה? האם היית מסוגל להיות כן ובלתי אמצעי?
אם אתה מסתיר חלק גדול מדי מהמתחולל בך, יקומו מחסומים עד מהרה במולידים תקופות בדידות ומהווים צעד ראשון לקראת פירוד רגשי.
אם בכוחך להסתכן בשיתוף השני בפנימיותך, אפשר שהמחסומים האלה יתחילו להתמודד בהדרגה.

הבה נקדיש קצת מחשבה למילים. כשמישהו מדבר אליכם האם אתם רואים הגיון בדבריו? האם אתם נותנים בהם אמון? האם אתם מרגישים משהוא כלפי אותו אדם ועצמכם? האם נדמה לכם שהנכם טיפשים, מפני שאינכם מבינים? או שאתם נבוכים, כי אינכם רואים הגיון בדבריו? במקרה כזה, התכלו לומר לו זאת ולהציג שאלות? אם אינכם מסוגלים לשאול, האם תסתפקו בניחושים? האם אינכם שואלים מחשש כי תיחשבו לטיפשים, ועל כן הנכם נשארים בטיפשותכם? ומהי הרגשתכם לגבי ההרה לשתוק?
אם תתרכזו בשאלות מסוג זה, תחדלו להקשיב. בשעה שאתה מנסה להקשיב לשני, מצוי אתה בקרקס בעל שלושה מסלולים לפחות. אתם שם לב לנימת דיבורו של השני, כאשר הנך מלווה חששות מן העבר ומה ההווה הקשורים לשניכם; בו בזמן אתה מתחיל להיות מודע לכך, שמותר לך לומר מה שאתה מרגיש; ולבסוף, הנך מרוכז במאמץ להבין את משמעות דברי עמיתך.
זוהי הפעילות המורכבת, המתרחשת בתוך כל אדם פנימה, שמתוכה מתפתחת תקשורת ובה תלויה פעילות – הגומלין בין שני בני-אדם. הקשבה בין שני בני אדם צריכה להיות מרוכזת ולא כביכול אם אינכם רוצים, או אינכם יכולים להקשיב, אל תעמידו פנים שהנכם מקשיבים. בדרך זו תטעו פחות. (הדבר נכון במיוחד לגבי הקשבה בין מבוגרים לבין ילדים).

אנחנו רואים כמה קל לטעות בכוונות הזולת, כשמשערים למה הוא מתכוון. התוצאות עלולות להיות חמורות. בתקשורת בין בני-אדם יש תמיד צילום הדדי של מצבים, מבטים, מחשבות והרגשות. אין כמעט ספק שהניחושים ההדדיים שלנו הם גורם חשוב מהניכור המיותר הקיים בין בני הזוג.

מכשול נוסף ביחסי אנוש זוהי "ההנחה" כי אתה תמיד יודע למה "אני" מתכוון. מניחים שאם אנחנו אוהבים זה את זה בננו חייבים ומסוגלים לקרוא כל אחד את מחשבות רעו. המשפט "אינני יודע מה הוא מרגיש" מוכר לכל אחד מאתנו ביחס לשני – דבר המעורר תחושת עזיבה, מתח. זה כמו להרגיש במין שטח-הפקר, כאשר מנסים להקים גשר כלשהו אל בן המשפחה שאינו מראה או אינו מבטא את רגשותיו.

לעיתים בני-אדם התרגלו כל כך לומר דברים מסוימים במצבים מסוימים עד כדי תגובותיהם נעשות אוטומטיות. חשוב מאוד לבני הזוג לבוא בעימות עם עצמם. מסגרת המשפחה היא המקום בו לומדים לראשונה את יסודות התקשורת.  כל פגישה בין שני אנשים מקנה לכל אחד מהם ניסיון מהשפיע עליו, הוא עשוי לחזק את הציפיות, עשוי להעמיק ולהדביר את הערך העצמי ואת האמון והקרבה בניהם.