הכול חוזר על עצמו

מה קורה ומה לעשות שהכול חוזר

הרגשתם שהכול בסדר בחיים אבל בסופו של יום את(ה ) די לבד ואז פתאום בוכה.וככה זה כול יום זה אותו דבר כול יום אותו תסריט .זה מה שקורה לי תקופה ארוכה ,השאלה למה זה חוזר על עצמו ?מה לא נכון ומה לעשות.קודם כול לא צריך לראות בזה משהו פתולוגי כולנו באיזו שלב בחיים מרגישים ונתקלים עם מחשבה של בדידות ,ריקנות וחוסר משמעות לחיים.התחושות האלו הם סימן של מצוקה וצורך בשינוי .

למרות "שכאילו "ועל פני השטח הכול בסדר.מבחינה פסיכולוגית אנחנו יכולים לראות במצבים האלו שתי גרסאות או שתי תמונות נפרדות .התמונה החיצונית מה אנחנו משדרים מה אנחנו מראים אחוזה לאחרים והתמונה הפנימית מה אנחנו מפנימים ולא מראים .

יותר שתי התמונות האלו שונים ורחוקים אחד לשנייה יותר התחושות של בדידות ,ריקנות ואפילו חוסר משמעות בחיים קיימים בגלל החוסר איזון בין ההרגשה הפנימית ומה אנחנו משדרים לאחרים.

מתברר שאנחנו מפנימים את תחושותינו על מנת לא להדאיג ולא לגרום צער או חרדה.בהפנמה אני שומר לעצמי את העולם הפנימי שלנו רק לעצמנו ופה זה חבל לא רצוי וכן בעייתי במיוחד עם אנחנו חיים בזוגיות או באינטראקציה עם אחרים.בהמשך ננסה להבין למה התחושות השליליות האלו חוזרות על עצמן ללא שליטה שלנו.ללא אפשרות לשנות את המחזור הסיזיפי שפוקד אותנו ומשתלט על חיינו ועל הקשר עם הסובבים אותנו.

לפני שנענה על השאלה זאת צריך להגדיר מה זה ההפנמה ולמה אנחנו מפעילים אותה .ההפנמה היא סוג של מנגנון נפשי ,מנגנון הגנה שאמור לשמור על האני מפני חרדה אשר עלול לגרום להיפרדות ולהתמודדות עם כעס ואשם של האחרים ,הפחד או הקושי מהתמודדות הוא הגורם לכך .

המנגנון זה "מסתיר " את המצב הנפשי האמיתי. למעשה זו מצב שמפריע ליכולת לתפקוד מלא וליהנות מהחיים ומהסביבה.

אפשר לראות בקושי לחשוף את המצב הנפשי האמיתי סוג של דיכאון קל.הפרעה מסוג זה עשוי להשפיע לרעה על התפקוד היום יומי ,הוא משדר חוסר תקווה עייפות וחוסר אנרגיה ,עצבנות וחוסר ריכוז, קושי לקבל החלטות ,ירידה בתיאבון ואכילה וקשיי שינה.בדרך כלל זה הולך עם תחושות של ערכה עצמית נמוכה ,ביקורתי ומתלונן והאדם במצב זה ואינו רואה תקווה למצוקותיו ובעצם ואינו מסוגל ליהנות מהחיים והקשר עם הסובבים אותו אפילו הכי קרובים.

התסמינים האלו הם לא קבועים ולא תמיד לתקופת זמן קבוע.הם משתנים עם המצבים השונים אשר נדרשים התמודדות ,תגובה או פתרון.במקרים רבים התסמינים האלו באים מגנטיקה משפחתית נוסף על כך שהסביבה משפיע רבות כמו אובדן ,לחץ דם גבוה ובעיות כלכליות.

חשוב לציין שבמידה שהתסמינים האלו חוזרים על עצמם שאותו אדם "מתמודד לבדו ללא לשתף " ולא משנה מהסיבות .כשהוא ממשיך להפנים את התחושות הקשות שלו ,את הקשיים והמצוקות שלו על מנת לברוח מביקורת ואשם וגם כדי לא להדאיג הסביבה הקרובה שלו.לגבי ההפנמה הייתי מוסיף שלפעמים האדם מעדיף לשקול את היכולת שלו "לפתור " עם עצמו מצבים מסוימים של קושי ,לכן לפעמים ההפנמה היא מצב ביניים לפני שמשתפים ומתחלקים .במידה שהוא אינו מצליח לשתף הקרובים שלו והתסמינים הפסיכולוגים ממשיכים להתקיים ,יש צורך בלפנות לבירור ולעזרה מקצועית.הפנייה לעזרה מקצועית היא במידה שאותם תסמינים מופיעים בצורה קבועה וללא שליטה בלנטרל או להדחיק אותם .חשוב לבדוק עד כמה "הם הפכו להיות חלק מהמציאות היום יומית שלנו.

כול תחושה פנימית היא אינדיקציה של מה קורה בנפש ,כול התסמינים שהעלנו הם הרמזים של הנפש למודע שלנו על מנת לתת תשובה וכנראה לשנות את דרכי הפעולה שלנו. אפשר לראות שתי אפשרויות אופרטיבית ,לשתף את הכי קרוב אליך או לפנות לעזרה מקצועי.

עוד מילה אחת לגבי ההפנמה. יש ביטוי שיכול לתת לנו הסבר לכך "להיזהר מהמים הרדודים " המציאות שלנו היא לא רק חיצונית "לכאורה הכול בסדר " ישנה מציאות פנימית שהיא האינדיקציה האמיתית ביותר של מה אנחנו מרגישים .צריך לקחת בחשבון שמנגנון הגנה הוא רק מצב נפשי זמני אשר עוזר לנו לא להיפגע מהחרדה . לא לראות בזה פתרון להתמודדות שלנו עם המצוקות והקשיים שלנו.למעשה הכול חוזר על עצמו כי השתמשנו אך ורק בפתרון ביניים באמצעי זמני כמו מנגנוני הגנה הפתרון האמיתי הוא "לקפוץ למים " להתמודד ולחשוף את עצמנו עם הבן אדם הקרוב או בטיפול.