העמוד הריק - חלק 2

מה עלינו לעשות כאשר מסיבה זו או אחרת איננו יכולים למלא מחדש את הדף הזה? דף זה המייצג ורושם את תעודת הזהות שלנו של חיינו האישיים.

מה יכולות להיות הסיבות?

שני מקורות עיקריים למעשה: סיבה אובייקטיבית וסובייקטיבית. סיבה אובייקטיבית קשורה ישירות לרמת המימוש והסיפוק האישית שלנו באחד או יותר מתחומי חיינו בהתאם וביחס לקשיי חיינו, המציאות היומיומית שלנו ובמה. הדרך שבה זה משפיע עלינו על החוויה הסובייקטיבית שלנו, על מערכות היחסים שלנו (חיים זוגיים, מקצועיים וחברתיים).

כל החיים הם סדרה של עליות ומורדות, סדרה של הצלחות וכישלונות, סדרה של תקוות, זיכרונות, מחשבות ורגשות. כל זה הוא ה DNA.

כל זה מייצג את הפוטנציאל שלנו שייחקק בזיכרון שלנו ואז יהפוך למציאות שלנו. זיכרון זה הוא אינדיבידואלי ואישי, זיכרון זה מתחדש בחיי היום-יום שלנו כמו גאות ושפל דרך ההשפעה והוויסות של הירח מאז ראשית הזמן.

 מסתבר שלעתים קרובות מנגנון ויסות ונצחי זה מוזז או מופרע ע"י כוחות שליליים שעוצרים את התהליך הזה. באדם כפי שנאמר בתחילת המאמר, הצד הסובייקטיבי שלנו מתערב בצורה זהה כמו מחזור הירח בשפל זרימת הים.

מהם הכוחות השליליים הללו המעכבים, חוסמים או קוטעים את הזיכרון החיוני והחיוני הזה כדי לשמר את ההמשכיות הזו? לפסיכולוגיה האינדיבידואלית של כל אדם יש צרכים, ורצונות שונים, פסיכולוגיה זו מאפשרת לנו להמשיך ולמלא את עמוד חיינו. אתמול נמחק והיום תופס את מקומו כדי להראות לנו את המחר שלנו.

המצב הנפשי שלנו, מצבי הרוח הלא יציבים שלנו, הקונפליקטים שלנו והאכזבות האישיות שלנו מפריעים לתהליך היציבות וההמשכיות כאילו מנגנון השעון נעצר לפתע ללא התראה מוקדמת. לכן יש מגוון שלם של סיבות או תירוצים שלא מאפשרים לנו את זה, המשכיות שלא מגלים לנו תקווה, שלא גורמת לנו להיכנס למסדרון אור התקווה. קורה שהאדם ללא תקווה או אמונה בעצמו שמתקשה לרצות לכתוב את מורשת האתמול כדי שיוכל להמשיך את החיים האלה בשבילו ועבור אחרים, לחיים האלה יש ימים אחרים, הם מוצעים לו בחינם. ולא רק לעצמו, ההמשכיות הזו למלא את הדף שלנו שזו אחריותנו וחובתנו כבני אדם.נכון שלכל אחד יש לו דף משלו אך כל הדפים שייכים לזיכרון האנושי האוניברסלי .אסיים עם ציטוט של מרטין בובר "בכל אני יש אתה"