אני והשני

מדוע מערכת יחסים בין אני והשני כה חשובה בחיי היומיום שלנו.

כפי שהגדרנו מוקדם יותר, האחר הוא כל האחרים המעורבים ישירות או בעקיפין במרחב האנושי והחברתי שלנו.

באיזו דרך השקפתו של האחר עלינו היא חשובה וקובעת?

הפילוסוף מרטין בובר כתב שבכל אני שוכן אתה, כך נוכל לציין שיש דואליות והתערבות יחסית.

סארטר מראה לנו שמבטו של השני חושף את הנסתר בנו לגבי העולם הפנימי והלא מודע שלנו. כמו באמצעות מתווך. הפסיכולוג הופך להיות המראה שלנו.

לסיכום נקודת מבט זו, אנו יכולים לומר שהאחר על כל גרסאותיו הוא ההעברה מעצמי לשני, העברה זו מאפשרת לנו לגלות "ביחד" עולם לא מוכר או מודחק מסיבה כזו ואחרת.

פרויד בפרקטיקה הטיפולית שלו משתמש בדיבור במילולי כדי לעזור לנו להבין את הקונפליקטים שלנו על מנת להבין את משמעותם ולהתגבר עליהם.

אנו יכולים לראות שם אפשרות של חילופי דברים בין-יחסיים שבהם כל אחד מהצדדים יכול לדמיין תועלת או אפילו רק סיפוק עצמי.

אך הדבר אינו מובן מאליו מכיוון שלעיתים קרובות יש חסימות מודעות או לא מודעות שאינן מאפשרות חופש ביטוי זה ואת האפשרות של יחסי גומלין. כנראה שהתהליך הטבעי ביחסים הבין אישיים נובע מהדחקה של ביטויים שונים.

עלינו להבין את הסיבה להדחקה.

Encyclopædia Universalis מגדיר הדחקה כפעולה של הלא מודע שמורכבת משמירה או דחייה של רגש או מחשבה או התנהגות המקושרים לדחפים המסוגלים לעורר דחייה כחשובה יותר מההנאה של הסיפוק עצמו.

כל הדחקה קשורה לחרדה טבעית בלהתקבל או להידחות על ידי האחר.

במאמר הבא ננסה להבין מדוע לעתים קרובות מאוד קשה לנו לתת דרור לרגשותינו, למחשבותינו ולמעשינו.

האחר לא תמיד נתפס כאלטר-אגו, על מנת לאפשר לנו חילופי יחסים. השרשרת האנושית קשורה ביחסי גומלין בין האני והאחר