ד"ר ג'ימס לוי , פסיכולוג קליני , מדבר במאמרו "משלושה יוצא אחד" על מרכיבי אישיותו של האדם

משלושה יוצא אחד

המוח פועל כמכשיר הקלטה נאמן של חוויות מן העבר ושל הרגשות שנתלוו אליהן. החחויות וההרגשות נרשמים יחד. אני לא רק זוכר איך הרגשתי (בעבר), אני מרגיש כעת אותו דבר (בהווה).

באחת מפגישותי עם איש עסקים בן 38, נשוי +2 אמר לי: "אני בעצם לא איש עסקים, אני פשוט ילד קטן". מחוץ לקליניקה האיש מצליח בעסקיו, אך במהלך הטיפול הרגיש והתנהג כילד קטן.
שלוש דוגמאות שונות ומתערבבות זו בזו ניתן למצוא בזמן השיחה:
  1. ילד קטן שרגשותיו שולטים בו, או מפריעים לו.
  2. השתקפות הדברים שהמטופל ראה, או שמע שהוריו עשו או עאמרו בילדותו.
  3. גבר בוגר, הגיוני, שקול ומצליח בעסקיו.
אנו רואים במקרה הנ"ל שלושה מרכיבים שקשורים לאישיותו של כל בן אדם: הילד, הבוגר וההורה שלו.

"הילד"
תגובות האדם הקטן אשר רואה, שומע ומרגיש את הוריו, שילוב של אירועים בנימיים (ילד) מול אירועים חיצוניים (הורה). כיוון שלילד הקטן אין מערכת מילולית מפותחת לגבי החוויות המוקדמות שלו, רוב תגובותיו הן תחושות גופניות.
בשנים הראשונות הוא נמצא מול שתי התמודדויות משמעותיות לגבי התפתחותו הרגשית והפסיכולוגית.
  1. דרישות אין-סופיות פנימיות, התעוררות תחושות של נעים, או לא נעים.
  2. דרישות מתמידות של הסביבה על מנת לקבל אישור הערכה ותמיכה.
השילוב של שני תהליכים אלו יוצר אצל הילד הרגשה שהוא "בסדר", או "לא בסדר". הילד מהווה מאגר ענק של נתונים לחיוביים: יצירתיות, סקרנות, רצון לחקור, לבחון ולדעת, דחף לגעת ולהרגיש להתנסות ולהתגלות.

"ההורה"
"ההורה", מהווה מאגר הקלטות ענק של אירועים חיצוניים שנכפו, או נתקבלו במוחו של "הילד" קודם יציאתו מן הבית למסגרות חברתיות אחרות (גן, בית הספר וכו').
כל הדברים שהילד ראה שהוריו עושים ואומרים מוקלט אצלו. תהליך זה מנשך עד גיל 5 לערך. כל הנתונים האלו "מוקלטים" מבלי שהילד מסוגל לבחון, לשנות, להסביר ולתקן את אשר קורה סביבו. (אם לילד הורים עוינים הנלחמים כל העת זה בזה, נקלט המאבק יחד עם הפחד הנלווה לו. הילד אינו יכול להבין את סיבת המצוקה של הוריו). ההורה עבור הילד, הוא מערכת של חוקים, דרישות, בקשות וגירויים על מנת שיקבל דרכם הערכה.

"הבוגר"
הרגשת היכולת העצמית לעשות דברים הקשורים להיכרות שלו עם העולם מתוך מחשבותיו הבלעדיות.
באמצעות הבוגר יכול האדם הקטן לעמוד על ההבדלים בין החיים כפי שהוא חי אותם, רצה בהם, או יצר אותם בדמיונו (ילד), החיים כפי שהוצגו בפניו (הורה) לבין החיים כשהוא בוחן אותם ולומד אותם בכוחות עצמו (הורה).
תגובות לא בוגרות ולא הגיוניות, או מציאותיות מתערבות בחיי היום-יום של האדם מבלי שהוא מודע לכך. תפקידו של הבוגר הוא לבדוק נתונים ישנים, לתקוף אותם, לבטלם או לתקנם לצורך שימוש אישי בעתיד. תהליך זה, מפחית את הסיכוי להתנגשות בין דברים מן המציאות הנוכחית.
הילד מפתח בשנותיו הראשונות צרכים חיוביים על מנת לגבור על רגשותיו "הלא בסדר" שבו, כתוצאה מכך מחזק את הבוגר שבו ומקבל עידוד כדי ללמוד להשתלט על עולמו. כך הוא נעשה ילד מבריק הדואג בעצמו להיות זכאי לשבחים, מטפח את בטחונו העצמי וחיזורים חיוביים לעצמו.
ככל שאנו מודעים יותר מה קיים ב"ילד" וב"הורה", אנו יכולים ללמוד במשך הזמן את אשר אינו מצוי בהם:
אדם בוגר, יוכל להבין מה חסר בילד ובהורה שבו. רק כאשר האדם מבין מה היתה המציאות של הוריו, עולמם, שאיפותיהם, חוויותיהם והתעניינותם... ומה ראה הילד, ספג, הזדהה, הרגיש... אז יוכל באמצעות הבוגר שבו להיות חופשי, להיות עצמו. להושיט יד אל המציאות סביבו, לגלות מה בעולמו אינו משעמם, מדכא, מכעיס, מתסכל, ואיך אפשר לשנות את מצבו. אפשר שהוא יזדקק לזמן רב כדי להגיע לכך. אפשר במשך הזמן לראות שהבחירה בדיו. הטלת האשמה לחסרונותינו על עברנו, הורינו או על אופיינו אינו משנה את אופי החסרונות הרגשיים.

ההכרזה: "אני כזה" אינה מוסיפה דבר, לעומת זאת, "אני יכול להשתנות" מוסיפה חיים שלמים.

צור קשר
לקביעת פגישה או התייעצות אתם מוזמנים למלא את הטופס שלפניכם או התקשרו


האתר מכיל מידע כללי ואיננו מהווה תחליף או מתיימר להחליף טיפול פסיכולוגי אישי מקצועי. בעת הצורך, מומלץ לפנות לקבלת טיפול או ייעוץ מקצועי

פותח ע״י GALEVY פיתוח אתרי אינטרנט