מחשבות על חרדות

ידוע לנו שהילד הקטן הוא במצב של חיפוש תמידי של סיפוקים מידיים לצרכיו השונים. בלי שום קשר למודל חינוכי של ההורים, הוא צריך מהר מאוד להתמודד עם הגבולות שלו של מותר-ואסור. מילד מתחיל להרגיש שיש שתי עולמות במציאות שלו והחוסר איזון הזה גורם לו תגובות של תוקפנות כי קשה לו לסבול את העובדה שהסיפוקים שלו מאוימים על ידי איסורים שלא תמיד מודעים לו, הדבר הזה גורם לו להרגיש חרדות בגלל החוסר אונים והחוסר דעות לגבי קבלת סיפוקים.
בן אדם עובר כל הזמן שינויים רצוניים ולא רצוניים לפעמים קשה לו להתמודד עם זה ולכן הוא בחרדה לקראת מציאת פתרון למצב האובייקטיבי ובעיקר להרגשה פנימית.

מאוד קשה להגדיר מה זה חרדה. זאת תחושה בלתי-נעימה, כואבת, מפריעה שאנחנו רוצים להעלים, שאנחנו רוצים להתגונן ממנה. זהו פחד בלי סיבה מוגדרת. זוהי סכנה פנימית בלי לדעת את תוצאותיה ומאיפה הוא יבוא. האויב הוא בחוסר ודאות לגבי העתיד. תלות מול העצמאות הוא שם המשחק. ישנם שלושה מישורים שהחרדה מראה את סימניה (רגשי, גופני,חברתי):
במישור הרגשי יש ציפייה מאיימת של סכנה, תפישה פסימית של העתיד, חוסר בטחון עצמי ורגשי נחיתות. הוא מתוח, חסר מנוחה מתקשה להסתגל למציאות הקיימת ומחפש עזרה מתמדת בצורה תוקפנית ותלותית.

במישור הגופני:

1. קשיים בשינה, סיוטים בלילה, פחד להירדם, שינה מופרזת.
2. קשיים בתפקוד המיני.
3. תופעות פסיכו-סמנטיות, קשיי נשימה, כאב חזה, רעידות בגוף רעידות בגוף.
4. חוסר מוטיבציה

במישור החברתי:

1. אי-יציבות בתפקוד היום-יומי, חוסר מוטיבציה
2. כישלנות
3. לפעמים פחד פרנואידי, פחד ממחלה, מוות, להשתגע (ולא לצאת מהבית,מה יקרה לי או למשפחה...)

כל אחד נמצא באופן קבוע מול רשימה ארוכה של התמודדויות על מנת לתת לעצמו תשובות לצרכיו ולציפיותיו מחיים במישור האישי והבן-אישי ולכן הדינמיקה הזאת עלולה ליצור קשיים או הפרעות באיזון הרגשי שלו. החרדות הן הסימפטומים השכיחים של החוסר-איזון הזה.

במצבים שאדם חש בחרדה שבדרך כלל לא מובנה לו באופן הגיוני, על מנת לחזור לאיזון הרגשי מאוד מומלץ:

1. לשחק את השותף לחיים במצוקה, הזו בלי בושה,או התגוננות או הדחקה
2. לא לחשוב "רק לבד" אפשר לפתור את זה.
3. להמשיך בשגרת החיים
4. לחפש מקורות שונים של סיפוק מיידי (אוכל,בילויים,מוסיקה ומין).

במידה שהאמצעים הללו לא מאפשרים הרגשה פנימית של יציבות ושליטה בחיי היום-יום של האדם, רצוי מאוד לא להשתכנע ש"הזמן יעשה את שלו" כי החרדה היא התראה על מצוקה רגשית שלעיתים דורשת התייחסות מקצועית.