השביל ליעד מתחיל עכשיו

למה אנחנו מתקשים להתחיל למה אנחנו דוחים את רצונותינו למועד יותר מאוחר למה קשה לנו להגשים מה אנחנו רוצים להגשים?

יש לנו כמובן מילין תירוצים מדוע אנחנו דוחים דברים ,רצונות,מטלות תוכניות ופשוט הימרות ושינויים הדרושים בחיים שלנו

כולנו מכירים את המשפט "אם לא היום אז מחר "פה מתחיל הבעיה ,פה מתחיל התסכול ,פה מתחיל הסכנה לגבי ההגשמה עצמי.למעשה אין משימה גדולה או קטנה כי מדובר ב"רוצה שלנו "שלא מצליח להתקיים בגלל מספר סיבות .

אני מציע שנתאר מספר סיבות למה אנחנו דוחים דברים. לפני זה חשוב לציין שהדחייה היא כמו גול עצמי כי זה לדחות את עצמנו מלהגשים ולהגיע ליעד המבוקש ,ליעד המיוחל.לדחות למעשה להגיע ליעד (ולא משנה מהחשיבות ) זה לדחות את ה"אני שרוצה ",זה לא לכבד ולא לתת ביטוי "לאני שרוצה".

אז מה הסיבות הנפוצות שבגללם אנחנו דוחים.

-חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעמנו "לא אצליח זה גדול עלי" ומנסים לשכנע עצמנו לוותר על זה.בפועל זה מה שקורה.

-המניע לא מספיק חזק ,חושבים שזה לא ישנה דבר מיותר ולא יתרום לנו.

-פחד להתמודד עם מצבים לא מוכרים ,פוחדים מהלא מוכר ואז לא מנסים

-חוסר היגיון בערכת זמן "לא היום אז מחר ,עוד שבוע עוד חודש ואז הכול נשכח"

-ריבוי של משימות ואז קשה לבחור סדר עדיפויות ואז משאירים הכול במגירה .

- זיכרון שלילי מהתנסות בעבר ואז זה סוף פסוק אין ניסיון נוסף.

-קשיים פסיכולוגים כמו חסימות רגשיות המונעים מאיתנו ניסיון נוסף לאחר אכזבה או דחייה.

מה אפשר ללמוד מדחיית משימות ורצונות ?קודם כל זה פוגע בדימוי העצמי ובערך העצמי שלנו.אני אציין ששתי הביטויים הפסיכולוגים האלו עמודי התווך הם היסודות להתמודדות שלנו הוא רמת המודעות שלנו עד כמה אנחנו מודעים לעצמנלגבי רוב המצבים השונים שאנחנו נתקלים בהם (כדי לחשוב על זה ). הדימוי העצמי (ראה מאמר באתר האישי שלי שפורסם בעבר )מכוון אותנו הוא נותן לנו אישור או סירוב בהתמודדות שלנו.הוא משפיע רבות על היכולת הפנימית והרגשית שדוחפת או מדכא את שאיפתנו להגשים .

לדחות זו גם אחריות או חוסר אחריות שאנחנו בוחרים לגבי ההחלטות שלנו.פה יש שאלה של שליטה , מי השולט אני או הקושי שלוקח אותנו לדחות משימות רצונות ושינויים בחיים. לדחות הוא לא פתרון כמובן השאלה מה רמת המודעות על כך ?לפנינו ראינו מה הסיבות העיקריות לדחייה כדי להבין בעצמנו מה המקור של הדחייה.עכשיו יש שאלה הקשורה לרמת המודעות של הדחייה ועד כמה אנחנו מודעים על כך.רמת המודעות הקיים הוא היסוד שאך "מצב הדחייה "יתורגם בהמשך, אפשר לראות מספר אפשרויות ,הקפאה הדחקה ותגובה חיובית.

הנפש שלנו עלול להבטיח אותנו בתגובה שהוא אייצר ,אבל המפתח הוא ברמת המודעות שלנו יותר נכון עד כמה אנחנו מודעים לעצמנו.

לפנינו כמה עצות שיכולים לעזור לנו אבל תלוי עד כמה ובאיזו תדירות ועוצמה אנחנו דוחים ומשתמשים בדחייה ברוב התנהגויות שלנו ,במקרה זה יש צורך לפנות לעזרה מקצועית , לעומת זאת במקרים קלים יותר ישנם מספר המלצות שכדי לבחון ואולי לאמץ על מנת לשפר את התחושה הפנימית שלנו ובעיקר רמת התסכול .

כמה המלצות כדי להימנע מדיית דברים:

-לשתף את הקשיים שלנו למישהו קרוב

-לקבל דעה נוספת וחיצונית לגבי הדחייה

-לתכנן מראש רשימה של משימות ומטלות

-לקבוע מראש סדר העדיפויות

-לערוך רשימה של קשיים מול תגובתנו לדחות דברים

-ללמוד להסתדר עם הזמנים

-לעלות את רמת המודעות לדייחנות

בסיכום אנחנו הבנו שדחיית דברים מה שנקרה דחיינות ,זו נטייה של התנהגות או הימנעות בלבצע או ולדחות את הצורך הקיים ברגע מסוים של שידור במחשבה שלנו.כאילו אני לא מצליח להיות נאמן לעצמי ולא לספק הצורך שלנו ,כמובן מדובר לגבי צרכים רצונות נורמטיבים.לשפר

רמת המודעת שלנו והרצון לשנות נראים לי הכלים הרצויים והעיקריים על מנת לחיות ביותר הרמוניה עם עצמנו כדי להקשיב ולהיות יותר נאמן לקול הפנימי שלנו.