לא הבטחתי לך גן של ורדים
אך להסביר ולהבין שרוב תלונותיו של מטופלים בקליניקה באים ונובעים מהכעסים הרבים שצברו בחייהם ושיש אצבע מאשימה לכוון הורים.
ללא ספק הקשר הורה-ילד הוא מורכב ולא פשוט.הילד בעולם שלו בונה את כול התפתחותו סביב הקשר שלו מהוריו ולהוריו. בשנים הראשונות של חייו הדינאמיקה ביניהם היא מבוססת ומותנת מתלות טוטלית .עד שהילד ירכוש את עצמאותו (ההתחלה מופיע בגיל ההתבגרות ) הוא חיי ומתפקד בתוך תלות כמעט מוחלטת עם הוריו.תלות כלכלית (הוא לא צריך לדאוג לצרכי מחייה שלו ) ותלות רגשית .הוא רגיל ליהנות מלקבל תחושות חשובת כמו תמיכה ,חיזוקים וייעוצים למיניהם . המכלול של סיפוק של צרכים מגוונים , פיזים ורגשיים יוצרים ובונים אצלו תשתית הפסיכולוגי של קשר ,שייכות אמון ואהבה.
היסודות האלו הם עיקרים וחשובים לבניית אישיותנו אבל לא רק לעצמנו גם לגבי הקשר עם האחר..הזיכרון מתקופת הילדות עד בערך התחלת גיל ההתבגרות הוא למעשה הבסיס לבניית האישיות והקשר עם עולם.כול האינטראקציה בינינו לבין הורינו ולבין התא המשפחתי הוא מלא זיכרונות תחושות ורגשות ,מחשבות מאירועים אשר נתן לנו הגדרה ,הבחנה וערכה אומנם סובייקטיבית של באיזו עולם הוא גדל באיזו עולם הוא היה חיי,איזה עולם הוא קיבל מהוריו .כמובן זה השאיר בו חותם חזק לגבי הזיכרון של הזמן שחלף, הזמן שעבר והלך.
התפתחות המאמר מביא אותנו לשאול את עצמנו שלוש שאלות מרכזיות *אך אנחנו מעריכים ומרגישים לגבי הירושה "הפסיכולוגית" שקבלנו מההורים ומהמשפחה ו*אך ובאיזו צורה התמודדנו עם החיים שהייתה לנו *ובסוף איזו ציון אנחנו נותנים לגבי הכלים שנרכשו במשך הזמן.
בכל מפגש טיפולי השאלות האלו עולים לדיון אשר גורמים גשר בין העבר להווה.כמובן שזה מעורר סימני שאלה רבים כמו "האם מה שאני היום הוא בגלל העבר שלי ,בגלל צורת חינוך וקשר שקבלתי מהורי?אך הקשר בין הורי השפיע עלי באופן רגשי ואלו רגשות הוא יצר בי ואלו צורה של יחסים יצרתי עם אנשים ?האם אני בלבד רק התוצאה של מה שקבלתי מהורי?
שאלות האלו באים לא בצורה שקטה ורגועה וההתייחסות איליהם לא פחות .הרבה כעס ותסכולים הרבה בכי ובעיקר הרבה חוסר הבנה.
הרבה כעס וכאב ובכי , "אך כל המצוקות שלי באים מאנשים הכי קרובים אלי" פה אנחנו יכולים לזהות מעבר לכעס אצבע מאשימה ,הטלת אשמה ,להפוך את ההורים לאחראי על גורלי וכל מה שאני עובר ומתקשה בחיים .
מה אנו אמורים לעשות נגד הרגשות הקשים האלו ? פה נמצא מטרת כתיבת המאמר. כנראה אין מה לעשות אי אפשר לתקן עבר כל שהוא ,מה שכן טיפול פסיכולוגי הוא הדרך הנכונה והמתבקשת על מנת ללמוד לנקות את הכיסים המורעלים בתוך הנפש על מנת להתפייס עם העבר לחיות אותו מתוך קבלה ולא אשמה .נראה לי שעד עכשיו גדלנו בצל העבר זה גדלנו עם מידע והשקפת עולם מלא כעס ואשם ,מעכשיו אנחנו נבנה אותו נבנה את עולמנו אחרת אך ורק עם המודעות מה טוב לי מה נחוץ לי מה אני רוצה. השנוי האמיתי יכול לצמוח אך ורק בתוך הנאמנות העצמי שלנו. אנחנו חייבים להתפייס ולסלוח ולהשלים בכך שההורים לא נלדו הורים הם גם ספגו את הירושה הגנטית והפסיכולוגית מהוריהם ,בלהיות הורים הם השתדלו כמה שאפשר למרות שלו יכלו "להבטיח גן של ורדים " .ההשתדלות שלהם בכל התחומים היה גם מבחינתם ניסיון של חוויה מתקנת מהעבר שלהם . מה שאנו אמורים ללמוד מהרגשות הפגועים שלנו שהשרשת ממשיכה להתקיים ובזכות המודעות שרכשנו אנחנו צריכים ללמוד ולא לחזור על אותם טעויות שאנו כול כך כועסים עליהם היום ומטילים אשמה לגבי הקשיים ומצוקות שלנו .מתברר שבסופו של דבר נצטרך להסכים עם הכותרת של המאמר "לא הבטחתי לך גן של ורדים " אך השתדל כמה שיותר כמו כנראה גם הורינו עשו בעבר.המשימה לא הייתה קלה בשבילם וגם לא תהיה קלה בשבילנו אך היא תהיה פחות קשה , זה מה שאנחנו מאחלים ומבטיחים הכעסים של הילד שגדל מאז הם לגיטימיים אך אינם מטילים אשמה עם ההורים.
אך המתבגר קונה את כרטיס כניסה לחיים הבוגרים
מה קורה שהצורך התזונתי בא ממקור רגשי
הבדל בין אכילה תזונתית ורגשית
הקשר בין השכיחה לזכרון
נקודות חשובות לגבי המיניות
היצרים השפעתם על התנהגות ועל רגשותינו