ד"ר ג'ימס לוי , פסיכולוג קליני , מדבר על הבעיה הרגשית בהתבגרות והרצון לאהוב בפרט ועל טיפול במתבגרים בכלל.

הבעיה הרגשית בהתבגרות והרצון לאהוב

המתבגרים הם האנשים השונים מכולם, הם חדלו להיות קטנים, אך עם זאת יש לפניהם דרך ארוכה עד שיגיעו לבגרות. לכן קשה להבינם ומספר בעיותיהם הוא רב.

ישנם שלושה בעיות שהם הגורם העיקרי לבלבול ולמבוכה בלב המתבגר:
א) החתירה לעצמאות.
ב) מין.
ג) רכישת מעמד בחברה.
וכמובן שיש את הבעיות האחרות – המשניות שהם: לימודים, התפתחות גופנית ונפשית כאחד, פחדים ועוד...כדי להפטר מן הבעיה המצויה צריכים אנו להתמודד עימה ולא לברוח ממנה שכן היא תמיד תחזור מחדש וכהורה אסור להגן על המתבגר מפני מכשולים חדשים אלא לעזור לו להתמודד עמם ולהיות לו כאמצעי דחף, אך לפתור במקומם אסור רק במקרה שהם אינם מצליחים לפתור אותם לבד.
חרדות רבות מתעוררות בגיל ההתבגרות סביב השאלות שהמתבגר צריך לתת תשובות לעצמו ולחברה (הורים, ביה"ס, חברה...).

החרדה שזוהי תגובה אופיינית יכולה לבוא בכמה צורות:
  1. חרדה בלתי מודעת אשר אה בצורת תגובות פיזיות שונות כמו: נשימה מהירה, רעד בגוף, הזעת יתר, תנועות בלתי-רצוניות.
  2. חרדה כפחד- ז"א, מתבגר שהיה עד לריב בין ההורים נכנס למצב של חרדה; כל התדמית שלו בילדות שהוריו הם טובים ואנשים שיכנו עליו מתערערת אצלו והוא נשאר אובד אצות ואינו מוצא את מקומו;
קונפליקטים בין ההורים יוצר אצל המתבגר פחד וחרדה. תחושה זו היא סערת רגשות חזקה בליבו של המתבגר ואם הוא רוצה לפתור אותה אז הוא צריך להבין אותה, אחרת עלולה סערה זו לחולל בו הרבה כישלונות בתחומים שונים כגון: ירידה בלימודים, קשיים בהסתגלות מינית, חוסר קשרים עם חברים וכו'... וזה פוגע בדרך כלל במתבגרים אשר ילדותם לא הייתה הכי מוצלחת, והם חסרי בטחון שלא כמו המתבגרים בעלי בטחון העצמי, בעלי אישיות רגשית יציבה שבילדותם לא היו הרבה בעיות. לכן צעיר צריך לעשות הרבה למען עצמו (יותר מאשר אחרים למענו) כדי להוכיח את יכולתו ואת בטחונו. ההישגים והלקחים שבהם יתנסו יותר המתבגרים רק הם יהיו יותר בשלים ומוכנים בהתבגרותם.
והכישלון במקום להפחידם, רק יגרה אותם לעוד ניסיון וההורים מהצד יצטרכו לעודד אותם, לבטוח בהם, והם מצידם ילמדו מכישלונותיהם ויתמודדו בהמשך.

יש עוד נקודה שצריך לציין, לרוב האנשים, בכל הגילים, יש חלומות בהקיץ. אצל המתבגר ההזיות הם רבות ובמיוחד כאשר הוא רוצה להגשים דבר מסוים וזה נשלל ממנו. תובנה זו, המציאות היא שרוב כיסופיו של המתבגר לא באים על סיפוקם, שכן אין הוא מכיר את החיים במידה מספקת כדי שיוותר על שאיפות מופרזות ובגלל זה המתבגר עלול לשקוע בהזיות יותר ממישהו אחר. הרצון של המתבגר הוא להיות הכי-הכי, לדוגמא: אביר שמנצח את הרשעים ועוד... כאשר ההזיות לא באות לידי ביטוי והן הרגל הם עלולות לגרום למתבגר לברוח מהמציאות ולא להתמודד עם החיים.
בשנות חייהם הראשונות של הילדים אין הם מבטאים את רגשותיהם מילולית, אלא ע"י תנועות, בכי או צעקות. אך כאשר מתבגרים, אפשר להעביר את הרגשות בצורה מילולית וזה נותן למתבגר, או לאדם להבין את בעיותיו, רגשותיו ולהתמודד עימם.
כאשר אדם מתבגר מצליח לבטא את רגשותיו במילים, נעלמות כל תופעות הלוואי שמטרידים את המתבגר.

לדוגמא מהקליניקה: תלמיד תיכון שהיה לפני כל בחינה מקיא ובזמן הבחינה תקפו אותו רעד והזעה והיה נכשל בבחינות. הוא הגיע עם בעיות כאלו לטיפול. כל פעם הוא היה סולד מישהו, פעם את המטפל ופעם את המורה שלו שהיה לו בביה"ס שהיו "מזכירים לו את אביו". עד שיום אחד הוא סיפר על אביו שהיה מבטיח הבטחות ולא מקיים, או שנטש את אמו כשהיה בגיל אחת-עשרה. במהלך הטיפול הבין אותו תלמיד שהאשם הוא לא במורה ולא במשהו אחר אלא באבא ואין בכלל דמיון בין האב לדמות אחרת, וכך יכול היה לשחרר את כעסו, להבין את בעייתו ולהתמודד עימה. ובהמשך רואים שתופעות הלוואי שהיו לו נעלמו כלל (דוגמה של תוקפנות חיובית על מנת למצה דרך אחרת ויעילה יותר להבנה של בעייתו).
ישנם הרבה סוגי אהבות: בונות, הורסות, דורשות וכו'... וכמו כן האהבות הללו מתרחשות או נמצאות גם ב"אהבה בגיל הנעורים". גם בגיל הנעורים

ישנם שלבים לאהבה כמו לכל תהליך פעולה וכדומה:
השלב הראשון הוא "יצירת הדמיון לאהבה". לא סתם אהבה אלא אהבה מושלמת. האהבה המושלמת מעניקה לאהוב תכונות כמעט על טבעיות. האהבה הזאת אינה קיימת במציאות אלא רק הדמיון מפעיל את המחשבות.
האהבה המושלמת פורצת מתת-מודע והיא יותר מתקדמת בצרכים של המתאהבים ובדרך כלל בלי לבדוק ולהעריך את ותכונותיהם של הנערצים עליהם, או עליהם, או אפילו לאהוב ולהתאהב במישהו שלא ניתן להשגה.
השלב השני, הוא ה"אהבה הרומנטי". זה כבר פועל בשיתוף פעולה משני הצדדים ובדרך כלל הופכת לקבע ובני הזוג יותר מתייחסים לאופיו של בן/בת הזוג. אהבה כזאת יכולה להיות שלב בהתפתחות האישיות של בני הזוג כמו שהיא יכולה להוות מכשול.
הנער המתבגר מאמץ לו אדם שנראה לו כמתאים לחוקי התנהגותו. לרוב, אלה אנשים מבוגרים יותר, למרות שאנשים אלו הם שונים מהמתבגר או אפילו לא מציאותיים (הורים, שחקנים...) השפעתם היא רבה על המתבגר. החיקוי וההתמודדות של המתבגר למשוך את בת זוגתו מושכים אותו להיות פעיל יותר בחברה ובעולם החברתי בכלל ובזכות גירויים אלו המעוררים את דמיונו הוא יכול לקבל מושג מה פירוש הדבר להיות מבוגר. בגיל זה מתחילים בני נעורים לקשר את הדחפים המיניים הבלתי מעוצבים שלהם עם הצרכים בהם ניתן לבטאם, וזהו שלב עזר להשגת שילוב מלא של מיניות ואישיות. הדבר המאפיין את בני העשרה באהבתם שהם רציניים מאוד ורומנטיים מאוד. ישנן תופעות שאם אהבה, או פגישה אכזבה אותם, הם נוטים להתפרצויות של זעם בבית, פרישות מחיי החברה, עליות וירידות במצבי רוח, חוסר מוטיבציה בלימודים... הופך להיות מאוד חשוף לפגיעות מהזולת.

ההתאהבויות הן חלק מתהליך ההתבגרות, לאהוב ולהיות נאהב זה בדרך כלל מה שהמתבגר רוצה, למרות שלא תמיד זה מה שהוא מקבל. א. אריקסון כותב: "התאהבות סוגרת את האדם והאהבה הבשלה פותחת אותו, אך האהבה הבשלה נבנית על יסודותיהן של אותן התאהבויות שקדמו לה.
צור קשר
לקביעת פגישה או התייעצות אתם מוזמנים למלא את הטופס שלפניכם או התקשרו


האתר מכיל מידע כללי ואיננו מהווה תחליף או מתיימר להחליף טיפול פסיכולוגי אישי מקצועי. בעת הצורך, מומלץ לפנות לקבלת טיפול או ייעוץ מקצועי

פותח ע״י GALEVY פיתוח אתרי אינטרנט