מחשבה לגבי בחירת מטפל
ההחלטה לגשת לטיפול פסיכולוגי היא ללא ספק החלטה לא פשוטה .
עד שמחליטים על כך עובר מספר לא מבוטל של התלבטויות, של ספקות ושל הדחקות: ״לא עכשיו״, ״אולי אני לא צריך את זה״, ״אני יכול להתמודד לבד״. הבעיה המרכזית היא בבחירה של מטפל. הכרטיס ביקור האישי של המטפל הוא לא הקריטריון החשוב, הוא לא מספיק על מנת לתת לו רשות להיות שותף לחלקים הכי אינטימיים בחיים שלו.
אז אם הכרטיס ביקור של אותו מטפל אינו העיקר והקובע על מנת כן להתחיל בטיפול? אני סבור שכול ההחלטה בבחירת מטפל הוא בדינאמיקה והכימיה שנוצר במהלך פגישת ההיכרות.
איך אני יכול לקבוע שאני נמצא בקשר מתאים על מנת לטפל בעצמי ולתת אמון בבן אדם שיהיה שותף בתהליך כל כך אינטימי וחושפני.
לא התעודות והתארים של המטפל הם בהכרח האינדיקציה לאפשרות האופטימלית שהקשר הטיפולי יצליח . אנשים הפונים לטיפול בגלל קושי בתחום הבין-אישי, יחסים עם קונפליקטים עם בני משפחתם, קושי ליצור זוגיות, וגם קשיים בהשתלבות חברתית בחברה ובמקום העבודה.
קיומו של התהליך הטיפולי מתחיל בקשר בין המטופל והמטפל, ולכן הפגישה הראשונה חשובה במיוחד , אני סבור שהבדיקה שכול פונה לטיפול חייב לעשות לעצמו, הוא לא ללכת בצורה עיוורת
על המטפל לרכוש יחס חם ואנושי תחושה חיובית דל אימון וקבלה של המטופל. זה אומר שההרגשה שנוצרה בפגישה הראשונה כנראה תקבע האם בחירת המטפל היא נכונה וכן אוכל וירצה להמשיך בתהליך, רק לאחר הפגישה הראשונה רק הסובייקטיבי של הפונה ייתן אור ירוק יקבע את ההמשך. איך הוא הרגיש בפגישה, איך הוא הרגיש בקשר עם המטפל ועד כמה הוא נמצא בסיטואציה חיובית, עד כמה הוא מרגיש שהוא יוכל להיפתח ולסמוך על הכוונות ועל היכולת של המטפל לעזור לו. הקשר בין מטפל-מטופל מבוסס על קשר של אימון שוויון וכבוד הדדי ועל מחויבות הדדית מתוך שיתוף פעולה. על מנת שזה יצליח שני הצדדים אמורים להרגיש אמפתיה ורמת המעורבות מספיק גבוה על מנת לתת לקשר הטיפולי יסודות של המשך ושל רצון לעבודה משותפת.
ולכן מבינים עד כמה הפגישה הראשונה חשובה וקובעת את המשך הקשר הטיפולי ובעצם התחלה של הטיפול.
לגשת לרופא בקופת חולים הוא לא בהחלטתך לקבוע את זהות הרופא לעומת טיפול פסיכולוגי שבסופו של דבר מי הקובע המשך הטיפול הוא רק הפונה טיפול.
חשיבות והמתודולוגיה שמאחורי ההחלטה לפנות לטיפול פסיכולוגי בתגובה למצבים רגשיים ובעיות בין אישיות