קבוצת דיון להורי מתבגרים

תחושות סיפוק וגאווה שממלאים כל הורה לקראת בר/בת המצווה של בנם, מתמוגגים למחרת כי לאחר עלייתו לתורה - אותו ילד יורד עם הכרה חוקית שהוא כבר לא ילד, אך עדיין לא יודע מה כן הוא (?). הדילמה הזאת היא לא רק שלו, אלא גם של הוריו.

כל הורה למתבגר חש קושי ולעיתים חוסר אונים בקשר שלו עם הילד שמתבגר לפתע פתאום...מילד תלוי בהוריו, נשמע לרצונם ומתייחס לדעתם – לנער מתבגר השואף להגיע לעצמאותו, בועט ללא כוונה וללא כיוון במוסכמות שנקבעו בעבר ובקשריו עם הוריו.
גם למתבגר וגם להוריו יש צורך בדיאלוג חדש מאחר וכל כללי המשחק באינטראקציה השתנו בגלל תהליך התפתחותי טבעי הדורש הגדרה חדשה אצל שני הצדדים על מנת לשמור על קשר בריא, יציב ופורה.

הקושי העיקרי של ההורים מול המתבגר וכל השינויים העומדים לפניו, הוא תוצאה של מספר חסכים שהם מגלים כלפיו כמו חוסר מודעות, חוסר ידע וחוסר פתיחות לגבי צרכיו החדשים. מצב זה גורם לעיתים קרובות לסוג של חומה בניהם שלא מאפשר תקשורת תקינה. החומה מסמלת את הקושי להסתגלות למציאות החדשה.

קשה להיות הורה למתבגר ובמיוחד בישראל כי החברה נמצאת בכל תחומיה בתהליך בניה, בחוסר יציבות, במשברים שורשיים ובקונפליקטים בלתי פוסקים (חברה, דת, ביטחון וכלכלה). כתוצאה מכך מתקשים ההורים לנקוט ביחס עקבי, ברור ומתמשך כלפי המתבגר "מה מותר ומה לא". בעבר הנורמות החינוכיות היו ברורות, אך כיום הנורמות מושפעות מהאקלים הפסיכו-סוציולוגי של החברה כולה.  לכן שתי הצדדים (ההורים והמתבגר) זקוקים לדיאלוג מחודש המבוסס על הבנה, פתיחות, אמון ואהבה. על ידי דיאלוג מחודש, שני הצדדים ילמדו להשתמש בקלפים חדשים ולמצוא תקווה ובטחון במקום חוסר אונים וחרדה.

ובנימה אישית, מעבר לכך שאני ד"ר לפסיכולוגיה, קודם כל אני אב לשלושה מתבגרים ולכן הנושא הזה קרוב אליי מאוד ואני חיי אותו כל יום. במידה והינכם מעוניינים לקחת חלק מקבוצת הדיון הזאת ולדבר, לשתף ולהכיר בחוויות של הורים אחרים למתבגרים, אני מזמין אתכם למפגש הכירות שיכין את הקבוצה להמשך עבודתה.