ד"ר ג'ימס לוי , פסיכולוג קליני , מסביר על דימוי עצמי

הדימוי העצמי - כרטיס הביקור של האדם בחברה

הדימוי העצמי איננו ראי של האדם בלבד, אלא גם ראי לרגשות, והתייחסויות הורים, המורים, והחברים אלינו, במשך החיים ובעיקר בתקופות ילדותינו והתבגרותנו.

כל אדם שונה מזולתו ומהווה ישות נפרדת ומוגדרת אשר לה אישיות וזהות משל עצמה. לכולנו תמונה של עצמנו: כיצד אנו נראים, מה אנו שונאים או אוהבים ומהם כישרונותינו ותכונותינו. התמונה שאנו נושאים לגבי עצמנו היא מודעת, כאילו יכולנו לראות אותה משתקפת בראי.
ה"אני"-מהו? כשהאדם מבקש להראות את עצמו הוא מצביע על לוח ליבו או שמעקם את כל גופו. תנועות אלו מאפיינות בבטאו את המילה "אני". אדם בדרך כלל לא מצביע על הפין שלו או על מצחו או צווארו כשהוא מתבקש להראות את עצמו. זאת אומרת שה"אני" שלו מתחבא בפנים ונקרא ה"אני הפנימי", לכל הדעות-ה"אני שלי". כשהוא יוצא החוצה הוא ה"אני הכי כן", "הכי אמיתי".

ב"אני שלי" ישנם את האני הגופני, האני חברתי, האני מוסרי, האני המקצועי וכו'... כל אחד היא מערכת מורכבת בפני עצמה: מחשבותיו, מראהו, ותגובותיו משנה אותו מאחרים.
ככל שהאדם מתבגר כך עולה ומשתנה ה"אני של האדם". ה"אני" מתקדם מתוך הילדות לעבר הגיל ההתבגרות, כאשר לאחר שלב זה ,האני בדרך כלל מעוצב וחרוט בו.
בגיל ההתבגרות, המתבגר שם לב לאני שלו, הפנימי והחיצוני כאחד, ובדרך כלל מנסה לשנות את האני שלו לטוב ביותר הנראה לו, אם בהצלחה ואם לא.
ישנם מכשולים בגילוי האני-למשל: מצב שבו שני ההורים הם בני עדות שונות, דתות שונות. בגיל הבגרות הוא אינו יודע איזה חוג הוא יאמץ לעצמו וזה גורם לקונפליקט אצלו. גירושיהם של הורים מהווה עוד גורם כאשר ההורים נוטים לזלזל אחד ברעהו, האני אצל הילד מבולבל וחסר-אונים. מכשול נוסף הוא מום גופני-כל דבר שפוגע בביטחון העצמי יוצר מצב של עיכוב בהתפתחות ובגיבוש ה"אני".

יחסנו אל העולם מותנה בדימוינו בעצמי, המודע והלא מודע. דימוי זה תלוי במידה רבה בדעותיהם של הורינו, אם הם אהבו וכיבדו אותנו, העריכו את דברינו, נפתח לנו תחושה של ערך עצמי. אך אם נתקלנו בדחייה מצדם, ובמילים שהתפרשו על ידינו כפוגעים נראה את עצמנו כחסרי ערך. להערכה העצמית, ישנה חשיבות רבה ביחס שלנו אל זולתנו, לעבודה בה אנו עוסקים להצלחות וכישלונות בהם אנו נתקלים וכמובן אל ביטחוננו העצמי.
באם גדלנו בהרגשה לא-מודעת שאין אנו שווים וראויים, נהיה יפים וחכמים ככל שנהיה, נאמין במודע כי ההיפך הוא הנכון. ואילו אנשים שפיתחו הרגשה שהם ראויים ושווים, יגבשו לעצמם ביטחון עצמי ללא כל קשר להופעתם החיצונית.

הדימוי העצמי החיובי הוא המאפשר לנו להיות משוחררים מחרדה ביחס לעצמנו, להיות מציאותיים ויציבים יותר מבחינה רגשית.
דימוי עצמי שלילי גורם לנו להיות פחות מאוזנים רגשית ולסבול מחרדות שעלולות לפגום ביחסנו לעולם הסובב אותנו.
אנו נוטים להתייחס לעצמנו בהתאם לאותו דימוי. אם אנחנו מחבבים ומכבדים את עצמנו נתייחס אל עצמנו בצורה חיובית ואם איננו אוהבים, נתייחס לעצמנו בצורה שלילית ובלתי אוהדת, מבלי להבין מה אנחנו עושים ומדוע אנו עושים זאת. הצלחה והישגים אינם נמנעים בהכרח ע"י דימוי עצמי נמוך. לעיתים אנשים מצליחים למרות זאת, או משום שתחושת הנחיתות היא הכוח המדרבן להוכיח את ההיפך להרגשת האדם כלפי עצמו, לדימוי העצמי הלא-מודע ולעיתים המודע שלו, קיים קשר רופף לכישרונות האמתיים של האדם, לאיכותם ולאופיו.
להתגבשותו של הדימוי העצמי נדרשות לעיתים שנים כדי שהמסרים שהילד קולט יטביעו חותם, ועליהם להיות עקביים ומתמידים.

תגובותיו של הילד למסרים הללו, מותנים באישיותו והן באופיו. מתקופת ינקותו ועד סוף גיל ההתבגרות.
הדימוי העצמי המודע נזיל ולא בטוח כאשר בסוף תקופת גיל ההתבגרות הוא מתגבש ולובש לעצמו צורה סופית. בלא מודע הילד שואל את עצמו שאלות ללא הרף: "האם הוא ראוי לאהבה, האם הוא אהוב". וחיפוש זה, אחר הזהות, מתגלה באדם בכל רגישותו ופגיעותו. עצוב לגלות שילדים הם כה רגישים וחסרי ישע עד שאין קרש רב בין תחושת הזהות שלהם לבין תכונותיהם הממשיות הדימוי תלוי כמעט לחלוטין במה שהם סבורים שהאחרים ובעיקר: הוריהם, מרגישים כלפיהם.
בלי המשוב המרגיע או המפריע שאנו קולטים מסביבתנו, למעשה, אנחנו בקושי עצמנו: אנחנו כפי שנדמה לנו ש"
הם" רואים אותנו.

ילדים שמעריכים את עצמם כתוצאה מרגשות ההורים כלפיהם, גדלים להיות אנשים בריאים ובטוחים בעצמם.
בבתים לא יציבים אשר ההורים לא מעניקים משוב ואהבה מספקת יתקשו הילדים בבגרותם לאהוב ולקבל את עצמם ולא איש זולתם. קשה מאוד לשבור הרגלים רגשיים ישנים. אנו מקבלים בעולם הזה את מה שאנו מצפים לקבל.

ציפיותינו גבוהות, אם בילדותינו קיבלנו טובות הנאה רגשיות, טיפלו בנו, טיפחו אותנו ונתנו לנו להרגיש חשובים ובעלי ערך. אם הרגשנו דחויים, נצפה לתלאות נפשיות ואפילו נכין את עצמנו לקבלן.
אלה המעריכים את עצמם, במודע ובלא-מודע, אינם מוכנים להסכים ליחסים פוגעים ושליליים, הם ישתמשו בתוקפנותם כדי להגן על עצמם .יכולתנו לשאת ולתת עם הזולת תלויה בתחושה הפנימית של הערך העצמי, והיא המאפשרת לנו לעמוד איתנים בעמדתנו ואסרטיביים בשעת הצורך.

הילד המוערך, מסוגל, כמו מבוגר, להתמודד עם כל הקשיים. החיים מלאי אכזבות וקשיים, וכוח ההישרדות תלוי במידה רבה בסגולה יקרה זו שההורים יכולים לתת לילדיהם-תחושה של ערך וחשיבות. ניתן להגיע לתחושה זו של ערך מאוחר יותר החיינו, גם אם לא זכינו לה מן ההורים. הדבר כרוך בתהליכים של הבנה פנימית, תובנה מרובה, כאשר המשפט העיקרי הוא: ה"משהו" החסר היה חסר ב"הם" ולא "בי".


האתר מכיל מידע כללי ואיננו מהווה תחליף או מתיימר להחליף טיפול פסיכולוגי אישי מקצועי. בעת הצורך, מומלץ לפנות לקבלת טיפול או ייעוץ מקצועי
הודעה ב-WhatsApp